פורצי הדרך: ריאיון עם משה בחר

התהליך שעברתי בתוכנית איפשר לי לעצור, להתבונן, להבין איפה אני גדל – ולהתחייב לצמיחה מתמשכת. זו בעיניי אחריות בסיסית שלנו כאנשי חינוך. 

 היו רגעים שחשבת שהיוזמה שלך כבר חורגת ממך – ומתחילה להשפיע מעבר? 

לגמרי. גם לפני שהתוכנית התחילה כבר פיתחתי את היוזמה, אבל אין ספק שהתהליך האקדמי והליווי שקיבלתי השנה נתנו לה כנפיים. אני מרגיש שהיא בדרך להגיע למקומות רחבים יותר, ואולי אפילו להשפיע על מערכות חינוך נוספות. 

 איך תהליך כזה עזר לך להתבונן מחדש על העשייה היומיומית שלך? 

מורים שמסיימים לימודים ומגיעים לשטח מגלים מהר מאוד שהכלים שקיבלו פשוט לא מספיקים. המציאות דורשת תגובה מהירה, תפקוד בשגרה שוחקת – וקשה מאוד לשמור על התהליך החינוכי במרכז. 

ההשתתפות בתוכנית עזרה לי להרים את הראש, לזכור שיש לי אחריות ללמוד כל הזמן, להעמיק, להעשיר את סל הכלים שלי – ולשפר את איכות ההוראה בעקביות. 

 נעבור לרובד של פדגוגיה ותיאוריה: 

אילו תובנות גיבשת השנה על הידע המקצועי של מורים? 

ידע מקצועי בעיניי כולל גם את הידע הדיסציפלינרי – אבל לא פחות מזה, את היכולת להתחבר לעולמם של התלמידים. זה לא מספיק לדעת חומר; צריך לדעת איך ליצור קשר רגשי, לבנות אמון, לייצר חוויה. 

וזה תהליך שלא נגמר – גם מורה עם שלושים שנות ניסיון צריך להמשיך ללמוד ולהתחדש. 

 איך ההמשגה והעבודה המחקרית שינו את הדרך בה אתה פועל? 

כשאתה מפתח יוזמה רק מתוך תחושת בטן או ניסיון, יש הרבה ניחוש. ברגע שמוסיפים רובד אקדמי – אתה כבר לא רק מרגיש שהיוזמה מצליחה, אתה יודע מה ההשפעה שלה. זה נותן לי ביטחון, ודוחף אותי לדיוק ולשיפור מתמיד. 

 איך הייתה החוויה לעבוד עם חוקרים מהאקדמיה? 

מפרה מאוד. הרגשתי שיש לי שותפים אמיתיים – גם מאוניברסיטת בן–גוריון וגם מרשת החינוך עתיד. הליווי שלהם נתן לי גב מקצועי, אבל גם תחושת ביטחון לחשוב מחדש, לשאול שאלות קשות – ולפעמים אפילו לשנות כיוון. בלי השותפות הזו, לא היינו מגיעים לתוצרים האיכותיים שגיבשנו. 

 ובחזרה לשטח – לדבר על השפעה והובלה: עד כמה חשוב בעיניך להפיץ את הידע שיצרת? 

מאוד חשוב. ידע שנולד מתוך העבודה בשטח – מתוך הכיתה – הוא בעיניי הרבה יותר אפקטיבי מפתרונות שמונחתים מלמעלה. לכן צריך לארוז אותו נכון, להנגיש אותו לכל מי שרוצה – ולתת לכל איש חינוך להשתמש בו בדרך שנכונה לו. 

 איזו תגובה קיבלת מהצוותים החינוכיים סביבך? 

רוב התגובות היו מחזקות ומפרגנות, והיו גם קולות אחרים – ששימשו לי מראה, ודווקא עזרו לי לדייק את היוזמה ולחזק אותה. אני מברך על שניהם. 

איך אתה רואה את מקומו של מורה כמוביל שינוי? 

מורה שמשנה מתוך ביצוע הוראות בלבד – יתקשה לרתום סביבו אנשים. שינוי אמיתי מחייב שותפות, הבנה של הסביבה, תקשורת נכונה. תפקידו של מורה–מנהיג הוא לא להנחית שינוי, אלא לתווך אותו – להסביר למה הוא חשוב ואיך הוא משרת את כולם. 

 מה לדעתך נדרש ממורה שמוביל תהליך חדשני? 

שלושה דברים: גיבוי מההנהלה, אמונה פנימית בשינוי, ויכולת עמידה בקשיים. אבל מעל הכול – חזון. היכולת לראות רחוק, לזהות יעד שנראה בלתי מושג, ולומר "אני הולך לשם" – גם אם הדרך לא ברורה לגמרי. 

 ולסיום – מבט לעתיד: אילו עקרונות או תובנות תיקח איתך הלאה? 

להמשיך ליזום. להאמין בצמיחה מתמדת. לזכור שדווקא בתוך גבולות המערכת, יש לנו – המורים – אפשרות להשפיע עמוקות. ולשלב תמיד את הלמידה התיאורטית עם העבודה המעשית בשטח. 

 יש כיוונים נוספים שתרצה לחקור בעקבות ההתנסות הזו? 

בוודאי. התחום שמסקרן אותי במיוחד הוא פיתוח כלים שמסייעים לצוותים חינוכיים ליצור קשר אישי ורגשי עם תלמידים – כלים שניתן ללמד, לא רק לסמוך על אינטואיציה. אני רואה בזה חלק מהדרך להפוך את "שפת המשמעות" של רשת עתיד לדרך חיים בבתי הספר. 

 ואם היית פוגש מורה שעתיד להיכנס לתוכנית – מה היית אומר לו? 

לצלול פנימה. לתת לתהליך את כל מה שיש לך. להיצמד להנחיות, לא לדלג על שלבים, לתעד הכול, ולהעמיק בלמידה. זו השקעה גדולה – אבל התמורה גדולה לא פחות. 

 תודה רבה, משה, על השיתוף הכנה והמעורר השראה. 

דבריך ממחישים כיצד יוזמה שמתחילה בכיתה יכולה להניע תהליך רחב, לגעת באנשים – ולשנות שפה שלמה של חינוך. מאחלים לך להמשיך להשפיע, להוביל, ולחלוק את הקול הייחודי שלך עם קהילת המורים והחוקרים. 

תכנית מורים פורצי דרך מפותחת בשיתוף המרכז לחקר הפדגוגיה – שותפויות אקדמיה-שדה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב