יום האישה 26, תופס אותנו בעיצומה של מלחמה מאתגרת, ובכלל בשנים שבהן התנועה היא מאתגר אחד לשני- מגפה, מלחמות וכל מה שביניהם.
בתוך אתגר כל כך גדול שווה רגע להיזכר מה קרה לנשים במלחמות עצימות וכיצד זה עיצב את תפקידן כיום.
בחרתי לחזור רגע בזמן למלחמת העולם השנייה. מלחמה קשה מנשוא, שארכה שנים.
מלחמה ששינתה לחלוטין את סדר היום של אזרחי ואזרחיות המדינות שלחמו (מנצחות ומנוצחות כאחד).
דווקא אז כמעט בלית ברירה תפקיד הנשים בחברה השתנה באופן דרמטי וסלל עבורן את הדרך להתפתחות מקצועית אישית וחברתית שלא הייתה מוכרת עד אז.
במלחמת העולם השנייה, נשים נדרשו להחליף גברים שיצאו לחזית – בתעשייה, במקצועות שירותיים, ברפואה, בנהיגה – בכל מקום!
זה היה הרגע בו נשים הוכיחו הלכה למעשה את המסוגלות שלהן להוביל תפקידים שונים ומגוונים לא פחות טוב מגברים ולשמר את יכולת ה׳גם וגם׳ הקשוחה (עבודה מחוץ ובתוך הבית).
האתגר הנשי שניצב רגע אחרי אותה מלחמה, היה כיצד משמרים את היכולת הזו לצד מילוי התפקידים המסורתיים הנשיים – גידול משפחה, עבודות הבית ועוד. אתגר שאני מכנה אתגר ה׳גם וגם׳ שנדמה כי גם היום בשנת 2026 טרם נעלם.
לאורך השנים, נשים נלחמו ועדיין נלחמות על זכותן להתפתח מקצועית, להשכלה גבוהה, ליציאה לשוק העבודה ולהתפתחותן כמובילות ומעצבות דעה. בעיקר נלחמו ונלחמות על היכולת לזכות בהכרה שהן שוות.
קשה לומר שכנשים הגענו כבר ליעד. גם היום הפערים בין נשים וגברים גדולים בכל הקשור לעמדות בכירות בתעשייה, באקדמיה, בניהול ועוד. פערים שחובה עלינו לנסות לצמצם.
אז איך כל זה קשור לחינוך היום?
למערכת החינוך, על כל רבדיה, תפקיד חשוב לסמן את המסלול להעצמת נשים ולחזק את יכולתן מגיל צעיר להכיר בערכן ולחלום רחוק.
מחקרים רבים שנעשו לאורך השנים הראו כיצד גם היום אנו מעודדים באופן שונה בנים ובנות להתמודד עם כשלון, עם חלומות, עם מסלולי חשיבה והתפתחות. בלי לשים לב אנחנו מיד מבינות את הצורך בשיוויון, ומאידך, לא באמת מייצרות מספיק גשרים לצמצום הפער.
אז מה השתנה?
מערכת החינוך של ימינו הינה נשית בעיקרה – רוב מוחץ של גננות, מורות , מנהלות. גם בניהול העל יסודי שבו בעבר היו הרבה יותר גברים, ניכרת בשנים האחרונות מגמת שינוי וניתן למצוא הרבה יותר מנהלות.
מנהלות שעושות דברים מופלאים ומובילות מערכות גדולות להצלחות וליציבות.
במרחב של כוח נשי חינוכי-ניהולי, אנו חייבות להיות מודעות יותר מתמיד לכוחנו בשנוי. ליכולת לעצב שיח מקדם מסוגלות ושיוויון עבור ילדות, נערות ונשים. לטיפוח המרחב והתנאים שיאפשרו להן לראות עצמן כשוות. לעודד אותן לפרוץ תקרות זכוכית ובעיקר לפרוץ את הקיבעון של מסלולים נשיים וגבריים.
ובנימה אישית לסיום, גדלתי בבית שבו תמיד טיפחו אותי להאמין כי אין משהו שלא אוכל להשיג. הקרקע הבטוחה הזו, אפשרה לי להיכנס לעולמות מחקר ועבודה שהיו מוגדרים גבריים ולהצליח בהם למרות קשיים לא מבוטלים.
עם השנים, כשנולדו ילדיי, בחרתי להיכנס למערכת החינוך והרגשתי שזה המקום להשפיע על עיצוב דור העתיד יותר מכל מקום אחר. שם גם בלט מבחינתי הפער בין טיפוח נערות ונערים אחרת למסלולי צבא, קריירה ובכלל למסלולי חלומות. לצד המשימה הזו לקחתי עם השנים משימה נוספת: לחזק ולהשפיע על מורות להתקדם לתפקידי ניהול ומחקר כי הן יכולות ומסוגלות להשפיע היכן שרק ירצו.
זה בדיוק תפקידנו דווקא עכשיו בתוך אחד האתגרים החברתיים הקשים של המדינה. להאדיר את המסוגלות הנשית באשר היא – להיות פוליטיקאיות, מנהלות, חוקרות, טייסות, יזמיות וכו׳, וגם מורות!
ולא לוותר לרגע על החלום.
יום האישה חשוב ושמח לכולנו!
