בימים הקרובים ננסה כולנו לחזור לשגרת עבודה ולמידה בתוך מציאות מורכבת, שמשתנה בקצב מסחרר. חלקנו חוזרים פיזית לבתי הספר אחרי תקופה ארוכה בבית, חלקנו עדיין ב"שגרת זום", וכולנו מביאים איתנו את החוויה האישית של התקופה המאתגרת שעברנו בחודש וחצי האחרונים.

הימים הראשונים רגישים, ובמיוחד בתקופה הזו של השנה. מצד אחד החזרה לשגרה חשובה לנפש שלנו, ומצד שני “לוח השנה הרגיל” של התקופה לא באמת תואם את הסיטואציה. היינו אולי רוצים לעצור לרגע ולהתחיל מחדש, אך בפועל כולנו נדרשים להמשיך קדימה ולהתמודד יחד. בתוך המציאות הזו, יש שלושה מוקדים מרכזיים שמשפיעים על האופן שבו אנחנו חוזרים כעת לבתי הספר:

1. מוטיבציה ותחושת מסוגלות

יש מי שחוזרים עם תחושה שהם כבר מאחור ולא בטוחים שיש איך להדביק את הפער. יש מי שמרגישים שהרגלים בסיסיים אבדו או התרופפו. גם מי שבשגרה נראים כסלע איתן יכולים למצוא את עצמם בימים אלו עם חששות לגבי היכולת שלהם להצליח בסיטואציה הזו.

מה כדאי לנו לעשות?

• להתחיל בעשיית סדר: לפתוח יומנים, לתעדף משימות ולתכנן את הזמן. כדאי לעשות זאת ביחד – מורים עם תלמידים, צוותי מורים בחשיבה משותפת עם ההנהלה.
• להתחיל ממשימות שאפשר להיכנס אליהן ולהצליח בהן, גם אם הן פשוטות. אפשר להתייחס לזה כ"חימום לפני אימון" – מתחילים רגוע, וכשמרגישים בשליטה מתקדמים.
• לא להעמיס אוטומטית על מי שנראים כלפי חוץ שמסתדרים. גם אם יש מי שנראה שחוזרים עם משאבים מלאים, אנחנו רוצים לשמור עליהם לאורך זמן, ולעיתים מה שנראה כלפי חוץ לא משקף את מה שקורה בפנים.

2. קשב ונוכחות בעבודה ולמידה

יש מי שמתקשים להחזיק קשב לאורך זמן, גם כאלה שהתקשו בכך לפני המלחמה, וגם כאלה שלא וזוהי "תופעת לוואי" של התקופה האחרונה. יש מי שקופצים בין משימות, ויש כאלה שנעלמים בשקט. גם מי שנראה “בסדר” לא תמיד מצליח להישאר בתוך תהליך שלם לאורך זמן. זה בסדר. זה חלק טבעי מהחזרה.

איך מחזירים קשב ונוכחות?

• נותנים נקודת התחלה ברורה ומיידית למשימות, בלי הסברים ארוכים ומורכבים. אם המשימה ארוכה ומורכבת מדי, ייתכן שהיא לא מתאימה לימים אלו, או שכדאי לפצל אותה לשלבים.
• מתכננים עבודה או למידה במקטעים קצרים, ולא כרצף אחד ממושך.
• משלבים עצירות קצרות שמחזירות את כולם פנימה (כתיבה קצרה, שאלה, תגובה)

3. קשרים חברתיים

הסביבה החברתית היא מקור תמיכה משמעותי, אך לא עבור כולם היא פעלה באותו אופן בתקופת החירום. יש תלמידים שלא היו בקשר עם חברים בתקופה האחרונה, מסיבות שונות. יש כאלה שמרגישים פחות שייכים, ויש דינמיקות שהשתנו בלי שמדברים עליהן. גם אנחנו, המבוגרים, מתמודדים עדיין עם עומסים מורכבים, כמו ניהול בית, היעדר מסגרות לילדים או שירות מילואים של בני זוג.

איך נהיה כאן האחד בשביל השני בתקופה זו:

• התעניינו באופן יזום בקולגות או בתלמידים, גם מי שהייתם איתם יותר בקשר וגם מי שפחות.
• שלבו והעדיפו עבודה בזוגות או בקבוצות קטנות, לצד עבודה במליאה. שימו לב להרכבים בקבוצה, ואל תשאירו את העבודה הקבוצתית אקראית לגמרי.
• אפשרו והקדישו זמן לחיבורים מחדש דרך הפעילות השוטפת, גם בלי להפוך את זה לנושא בפני עצמו.

שורה תחתונה המטרה בימים האלו היא לאפשר לכולנו חזרה מדורגת לשגרה, שמתחשבת במה שכל אחד ואחת מביאים איתם. אנחנו צריכים לדעת ולהרגיש שרואים אותנו ואנחנו רואים אחד את השני, ולא ממהרים למחוק את התקופה הקשה שעברנו ולחזור חזרה כאילו כלום לא קרה.