מהי פדגוגיה של חיכוך?

בעולם של קיטוב גובר וזהויות מנוגדות, חינוך לדמוקרטיה אינו יכול להישען רק על ערכים של הרמוניה והסכמה.
פדגוגיה של חיכוך – מושג מקורי שמצוי בפיתוח מואץ של הח"מ – מציעה לראות את המחלוקת, המתח ואי-הנוחות לא ככישלון אלא כחומר גלם ללמידה אזרחית עמוקה.

היא מבקשת לעצב סיטואציות של מפגש מכוון בין תלמידים מקבוצות שונות, באופן מתוכנן, מדורג ומוחזק, כדי לפתח מיומנויות של הקשבה, הכלה ויכולת לחיות עם מורכבות וזהות רבת-פנים.

על מה היא נשענת?

הגישה שואבת השראה ממספר מסורות חינוכיות ותיאורטיות:

• הפדגוגיה הביקורתית והדיאלוגית (פאולו פריירה, יורגן הברמס) – המדגישה שיח, דיאלוג והעצמה של לומדים דרך חשיפת יחסי כוח הציעו חינוך משחרר ודיאלוגי, אך כזה ששואף להרמוניה ולא בהכרח מתמודד עם קונפליקט זהותי.
• תיאוריית המפגש הבין-קבוצתי (גורדון אלפורט) והכיתה הפסיפסית (אליוט ארונסון) – המדגימות כיצד מגע שוויוני ותלות הדדית בלמידה מצמצמים דעות קדומות אך הם פחות עסקו בעיבוד הקונפליקט עצמו ובעבודה דרכו כאשר הוא זה שבמרכז.
• הפלורליזם האגוניסטי (שנטל מוף; קלאודיה רויטנברג) – הרואה בקונפליקט וביריבות לגיטימית מרכיב מהותי בדמוקרטיה וביחסים בתוך קבוצות ובין-קבוצות אך לא הציעו מתודולוגיה שיטתית לעבודה עם הקונפליקט.
• פדגוגיה של קונפליקט ודיאלוג (רנוקה ויתאל, 2003) – המזהה את הקונפליקט כמנוע ללמידה ולא ככשל ולכן יש הכרח להתבונן עליו אך העיסוק באמצעות דיבור-על הקונפליקט ולא עבודה באמצעותו.
• למידה רגשית-פוליטית (SPEL), קטקו איילי, כהן ומיכאלי, 2024; וגם (Zembylas, 2018) – המדגישה את ההתמודדות עם רגשות פוליטיים בכיתה כבסיס לחינוך אזרחית אך עדיין לא עסקו במתודולוגיה או בעיבוד רב מימדי של הקונפליקט.

מכל אלה נובעת ההכרה כי למידה בחברה דמוקרטית אמיתית בה נכנסות אל הכיתה מכלול הזהויות הקבוצתיות המרכיבות את החברה, מתקיימת בחיכוך מעצם המפגש ביניהן אלא שעל פי רוב הוא אינו מוחזק, אינו מונהג, אינו מעובד באופן שיטתי ועקבי. לכן במרכז הגישה התפיסה לפיה דווקא מגע קונפליקטואלי-זהותי מכוּון, מובנה ומוסדר עם מחלוקות ערכיות, רגשיות וזהותיות יכול הביא לצמיחה הן אישית הן קבוצתית ובעיקר פיתוח יכולות הקשבה, הכלה, הבנה של מוציאות מורכבת ורבת-פנים.

איך זה נראה בשטח?

פדגוגיה של חיכוך איננה תכנית חד־פעמית אלא עמדה חינוכית מתמשכת. היא יכולה להתקיים בדיון כיתתי, בפרויקט קהילתי, בטקס, בתחרות ספורט או בביקור לימודי – בכל מקום שבו נוצר מפגש אמיתי בין זהויות ונרטיבים שונים. כדי שזה יקרה, יש ליצור סביבה בטוחה ומוחזקת, להתאים את אופי החיכוך לעומק ההיכרות ולבשלות הקבוצות, להכין את המשתתפים מראש ולתווך את המפגש כך שיזמן היכרות עם הסיפורים, הערכים והנרטיבים של כל צד.

ברמת הצוות הבית־ספרי, יישום עקבי של פדגוגיה של חיכוך מחייב גם גיוון בצוות המורים והמורות – לא רק כעובדה קיימת אלא כבחירה מודעת: צוות רב־קולי, רב זהותי, המגלם בעצמו את המפגש בין זהויות כמודל לחיים בחברה דמוקרטית.

מה תפקידו של המורה בפדגוגיה של חיכוך?

המורה הוא מנחה השיח ומעצב המרחב. עליו/ה ליצור קודם כל סביבה בטוחה המאפשרת את החיכוך הקונפיקטואלי הטעון, להחזיק את המתח הרגשי והערכי, ולהנחות את הקבוצה כך שהמחלוקת תהיה לגיטימית ותהפוך להזדמנות ללמידה.

מעבר לתפקידו כמנחה וכיוצר מרחב בטוח, המורה מוביל תהליך רפלקטיבי בארבע רמות עיבוד:

• עיבוד התוכן הקונפליקטואלי – בירור העובדות, העמדות והנרטיבים המנוגדים
• עיבוד הערכים ותפיסות העולם – חשיפת הערכים המתנגשים בבסיס המחלוקת (למשל חירות מול שוויון, נאמנות מול צדק)
• עיבוד ההתנהגות בתוך הקונפליקט – בחינת תגובות של המשתתפים: אדישות, בוטות, שתיקה, הימנעות, שיימינג, החרמה, הסתה או פתיחות
• עיבוד הרגש האישי – זיהוי רגשות כמו כעס, פחד, בלבול, מבוכה, רחמים, חמלה או שנאה, והפיכתם למודעות רגשית

המורה אינו/ה נייטרלי/ת הפועל במישורים טכניים אלא נדרש לפרו-אקטיביות, להקשבה מעמיקה למתרחש בכיתה בכלל ובסיטואציה ספציפית בפרט ובמרכז ההתמקמות שלו הפעולה הרפלקטיבית: הוא משקף את המתרחש, שואל שאלות פתוחות, מאפשר אי-ודאות ומעודד עיבוד אישי. תפקידו אינו לפתור בכל מפגש או סיטואציה את המחלוקת אלא דווקא לאפשר לקבוצה כולה לשהות בה, להבין את רבדיה ולאורך זמן לתרגם אותה ללמידה קוגניטיבית ורגשית מעמיקה. כך דוחף המורה את התלמידים/ות לבחון כל הזמן את עמדותיהם, תפיסותיהם, תחושותיהם, הבנתם את העולם כתוצאה מהחיכוך באחרים ואחרות שכל אלה שונים אצלם.

למה זה חשוב?

כי חינוך ללא חיכוך מוליד נוחות מדומה, בעוד שחיים ממשיים בחברה דמוקרטית מגוונת ורב-זהותית מביאים איתם חיכוך מתמיד וקונפליקטואלי, מפגש מתמיד ויום-יומי עם ריבוי עמדות וללא פיתוח יכולות מתאימות עולה קושי גדול ומתמשך במסוגלות של היחיד ושל הקבוצה להכיל מורכבויות זהותיות.
פדגוגיה של חיכוך מבקשת לטפח בוגרים ובוגרות המסוגלים להקשיב, להבין ולכבד גם את מי שחולק עליהם – לא למרות המחלוקת, אלא בזכותה.