תלמידי עתיד נווה נחום יצאו למשלחת חילופי תלמידים בגרמניה כחלק מפרויקט "זיכרון מתחדש" – יוזמה חינוכית שמטרתה לשמר את זיכרון השואה בצורה יצירתית ומתקדמת. במסגרת הפרויקט, התלמידים פוגשים ניצולי שואה, מתעדים את עדויותיהם, ומעבירים את הסיפור האישי שלהם לקהל הרחב דרך יצירת סרטים קצרים המפורסמים ברשתות החברתיות. הסרטים מאפשרים לדור הצעיר להתחבר לעבר בצורה שמדברת בשפה שלהם, ובכך להבטיח שהזיכרון יישאר חי ונגיש לאורך זמן.

במהלך המשלחת בגרמניה, פגשו התלמידים בני נוער גרמנים, הציגו להם את הסרטים שיצרו, טיילו בערים שונות ולמדו על ההיסטוריה המקומית. החוויה הזו לא רק אפשרה להם לשתף את סיפור השואה עם הדור הצעיר בגרמניה, אלא גם חיברה אותם לתרבות, לשורשים ולזהות היהודית שלהם בדרך שלא ציפו לה.

עומר פיינשטיין, תלמיד במשלחת, כתב על החוויה-

כשהגעתי לגרמניה במסגרת משלחת חילופי תלמידים, הבנתי שמדובר בהרבה יותר מסתם נסיעה לחו”ל – זו הזדמנות להכיר אנשים חדשים, תרבות שונה, להתחבר לשורשים היהודיים, ובעיקר ללמוד על עצמי.

אל המשלחת יצאנו 12 תלמידים משכבות שונות, שהמאחד בינינו הוא שכולנו יוצאי פרויקט ״זיכרון מתחדש״ – פרויקט שבו אנו, התלמידים, יוצרים סרטים המבוססים על עדות של ניצול שואה, ומנגישים אותה לבני נוער דרך רשתות חברתיות.

התחלנו את המסע בעיר התאומה של באר יעקב – באד אולדסלו. שם פגשנו בני נוער גרמנים בגילנו, הראינו להם את הסרטים שיצרנו, טיילנו יחד בעיר. יחד איתם טיילנו גם בלובק והמבורג. למדנו על ההיסטוריה המקומית, העיר העתיקה ואפילו שיחקנו באולינג וגולף. שיתוף הפעולה בינינו יצר קשרים חמים, שבאופן מפתיע הרגישו טבעיים לגמרי – כאילו אנחנו מכירים כבר שנים.

אבל הרגעים הכי חזקים הגיעו בברלין.

בערב שישי הוזמנו לבית חב״ד, ושם, רחוק מהבית, בתוך עיר זרה, מצאנו חיבור עמוק ליהדות שלנו. הדלקת הנרות, השירים בעברית, הארוחה המשותפת – פתאום הרגשתי תחושת שייכות שלא הרגשתי קודם. זה היה רגע שבו הבנתי כמה הזהות היהודית שלי חזקה, דווקא עכשיו.

הביקור ברציף מספר 17, היה אחד השיאים הרגשיים של המשלחת. עמדנו נערים ונערות מישראל, והעברנו טקס מרגש לזכר הנספים. הדלקנו נר, ועמדנו דקה של דומייה. זה היה רגע של חיבור, של כאב, אבל גם של תקווה – שדווקא מהמקום ההוא, נוכל לבנות עתיד אחר.

המשלחת הזו לא רק חיברה אותי לתלמידים מגרמניה ולתלמידים מישראל – היא חיברה אותי לעצמי. לזהות שלי כישראלי, ליהדות שלי, ולעבר שלנו כעם. חזרתי עם חברים לחיים, עם פרספקטיבה חדשה על מה זה להיות נער ישראלי בעולם, ועל האחריות שיש לנו להמשיך ולזכור.