"בכל זאת הגענו למרות הכל…." כתב דני סנדרסון האגדי.
נדמה כי אין מתאים מהמשפט הזה לסכם את התחושה בשנה כה מאתגרת כמו זו
שמסתיימת כעת.
החוק השלישי של ניוטון, המוכר גם כ"חוק הפעולה והתגובה", קובע כי לכל פעולה יש תגובה שווה והפוכה. לדוגמא כאשר גוף א' מפעיל כוח על גוף ב', גוף ב' יפעיל כוח שווה בעוצמתו ומנוגד בכיוונו בחזרה על גוף א'.
אם ניקח את עקרונות החוק השלישי הרי שמול עוצמות האתגרים הלאומיים, חוסר הוודאות השלטת, השינויים הדחופים והבלבול הכולל– המקום הקבוע, הבטוח, המחזיק והמרגיע היה זה שאפשרתם אתם הצוותים החינוכים ובתי הספר שאתם מובילים.
החוק השלישי עבד כאן ובגדול – מול מציאות חברתית מורכבת ומאתגרת- ניצבות וניצבים אתן ואתם- נשות ואנשי חינוך המהווים מודל לחיקוי, השראה ומנווטים ביד בטוחה בין הסערות.
בשנים האחרונות ( בפועל מ 2019 ברצף… ), אין שנה אחת שלא אתגרה את המציאות החינוכית ודרשה מענים שונים גמישים וחדשים.
יחד עם זאת, הגורם היציב היחיד המשמעותי ביותר היה חשיבות המרחב החינוכי ונשות ואנשי החינוך עבור הילדים, ההורים, הקהילה והחברה.
בתי הספר הפכו קהילות שייכות – כיכרות עיר מרכזיות ומשמעותיות עבור כל הקהילה העוטפת . הצוותים והמרחבים הפכו המעטפת שמייצרת מרחב בטוח וזה כשלעצמו חשוב כמוהו!
הפילוסופית והמחנכת האמריקאית נל נודינגס, פיתחה גישה פילוסופית חינוכית – האתיקה של הדאגה האכפתית (Ethics of care), הגישה מעמידה במרכז את מערכות היחסים הבין אישיות, ההקשבה והתגובה לצרכי הזולת. נודינגס טענה שהמוסריות האמיתית לא נבנית מכללים – אלא מנוכחות. מהיכולת לראות את האחר, לשמוע אותו, ולהגיב לו מתוך תשומת לב אמיתית. זה בדיוק מה שאתן ואתם עושים, כל יום, בלי שם מפואר לזה.
בתקופה של חוסר ודאות, מלחמה, תחושת חירום מתמדת – הגישה הזו חשובה מאי פעם. התחושה שבים הסוער יש מי שרואה, דואג, תומך ומלווה – שווה עולמות.
אז רגע לקראת סיום שנה ואולי הסדרת נשימה, תודה על היותכם אלו שתומכים דואגים ומלווים. תודה על שאפשרתם קהילות יציבות בתוך מרחב סוער.
המערכת החינוכית אותה אתם מנווטים כמנהלות ומנהלים, מורות ומורים, נשות ואנשי סיוע, ליווי, מנהלה – היא המערכת שבכוחה לשקם, לעורר תקווה ולחזק את החברה.
