בעידן של מציאות משתנה, מורכבת ורוויית אי וודאות, לא ניתן עוד להסתפק בתכנון ליניארי של תהליכים. מציאות זו דורשת התמודדות עם אתגרים שדורשים כלים מחשבתיים חדשים, גמישים, רב ממדיים ומותאמים לעולם שבו הבלתי צפוי הפך לשגרה. שני מושגים שיכולים להוות מצפן מחשבתי הם חשיבה תרחישית וחשיבה עיצובית.

מהי חשיבה תרחישית?

חשיבה תרחישית (Scenario Thinking) היא מתודולוגיה אסטרטגית שמטרתה לחשוב על מגוון עתידים אפשריים, לא כדי לנבא, אלא כדי להיערך. היא מציעה להרחיב את טווח החשיבה מעבר לתסריט רגיל אחד ולהמשיך לשאול: "מה אם?" ו"מה עוד יכול לקרות?"

בחינוך למשל, היא מאפשרת לבחון תרחישים כמו: מה קורה אם הלמידה ההיברידית הופכת לקבועה? איך מגיבים אם תלמידים מפסיקים לראות ערך בתעודות? מה המשמעות של הכנסת AI לכל בית ספר?

במילים אחרות, החשיבה התרחישית מאפשרת התבוננות לעתיד, הרחבת טווח האפשרויות ומוכנות טובה יותר להתממשות כל אחת מהן עקב אי הוודאות.

ומהי חשיבה עיצובית?

חשיבה עיצובית (Design Thinking) היא גישה לפתרון בעיות שמתחילה באמפתיה: להבין לעומק את חוויית המשתמש, ולבנות פתרונות יצירתיים שמותאמים לצרכיו. היא מדגישה התנסות, פיתוח אבטיפוסים ושיפור מתמיד. כלומר, פתרון בעיות ממקום של הבנת המשתמש, יצירתיות והובלה שינוי מוגדר מאוד.

במונחים חינוכיים, מדובר למשל בעיצוב מערכי שיעור שמתחילים בשאלה פתוחה, רעיון גדול ולא בהרצאה, התאמת סביבת הלמידה לתלמידים עם קשיים מסוגים שונים, או בניית תכניות אישיות שמחברות בין תחומי עניין, ולא רק בין מקצועות.

איך זה מתחבר לפדגוגיה? קצת על פיתוח שתי צורות החשיבה ב'אניגמה'

באניגמה, חשיבה תרחישית וחשיבה עיצובית אינן רק מתודות הוראה, אלא דרך חיים חינוכית. הלמידה בנויה כתהליך ספירלי של הבניית ידע והבנת מורכבות: בתחילת כל שיעור מניח המורה תשתית של ידע ומושגים מעולמות המודיעין, המזרח התיכון או תחומי המדע, ולאחר מכן התלמידים עוברים מהקשבה לעשייה; הם חוקרים, מדמים, מנתחים ומפרקים מצבים אמיתיים. כך הם לומדים לא רק מה קרה, אלא גם מה עוד יכול היה לקרות, מה עשוי לקרות בעתיד וכיצד שינוי קטן במציאות עשוי לשנות את התמונה כולה. בכך הם מפתחים חשיבה תרחישית – יכולת לדמיין מציאות משתנה, לנתח השלכות ולחשוב קדימה באופן ביקורתי וגמיש.

פיתוח החשיבה העיצובית נעשה באמצעות הבנה אנושית עמוקה של מצבים ("אמפתיה חינוכית") ותרגול של פיתוח פתרונות מוסריים, חדשניים וישימים, בדיוק כפי שעושה חוקר מודיעין מיומן. כלומר, לא רק לשאול מה ייתכן אלא גם כיצד ניתן לעצב תגובה חכמה וערכית.

הלמידה הפעילה ב"אניגמה" מאפשרת לתלמידים לפתח יכולות של חשיבה ביקורתית, קבלת החלטות בתנאי אי ודאות, עבודת צוות וראיית התמונה הרחבה לצד הפרטים הקטנים. השילוב בין שתי צורות החשיבה מטפח בוגרים המסוגלים לפעול בעולם מורכב, להבין מציאות משתנה וליצור בה פתרונות מקוריים ומשמעותיים.

אז … אנחנו מה יוצא לנו מזה?

בעולם שבו הוודאות מתערערת, החינוך חייב לאמץ גישות שמאפשרות לא רק לשרוד, אלא לעצב עתיד חינוכי רלוונטי ומשמעותי. שתי הגישות מציעות מענה משלים; גם להתמודד עם ולקראת עתיד לא ידוע, וגם לעצב את עתיד החינוך מתוך חמלה, יצירתיות ותעוזה. חשיבה תרחישית עוזרת לפתוח את המבט קדימה ולהבין לאן דברים יכולים ללכת. חשיבה עיצובית מסייעת לפעול כאן ועכשיו מתוך הבנת הצרכים בשטח.

שילובן מאפשר לאנשי חינוך באשר הם לתכנן לעתיד מבלי לאבד קשר עם ההווה. זהו שילוב שמזמן גמישות מחשבתית, חדשנות פדגוגית ותגובה חכמה למציאות משתנה. בהיבט הזה, מורים למשל יכולים לפתח גישה הסתגלותית ומרחב פעולה יצירתי, תלמידים חווים חינוך מותאם שמחבר אותם למציאות מורכבת ומנהלים יכולים לחשוב אסטרטגית ולא רק תפעולית.