מה הקשר בין אל יווני קדום לתהליך פדגוגי בכיתה של היום? במבט ראשון, לא הרבה.
פרוטאוס, אל-ים מהמיתולוגיה היוונית, נודע ביכולתו לשנות צורה כרצונו. דווקא התכונה הזו עומדת בלב אחת התובנות המעניינות שעלו בכנס שבו השתתפתי במכון מופ״ת, שעסק בהוראה ולמידה רב־תרבותית.
אחת ההרצאות שבלטה במיוחד, מבחינתי, עסקה באופן שבו זהות, תפקיד וציפיות מעצבים את חוויית הלמידה של תלמידים. מחקרים והתנסויות חינוכיות הראו שכאשר תלמידים אינם רק “יושבים ולומדים” באופן פסיבי, אלא פועלים כעוסקים במעשה – חוקרים, יוצרים, מתעדים או מובילים, מתרחש שינוי משמעותי. הם מתחילים לראות את עצמם אחרת, ואף להרגיש שיש להם יכולת והשפעה. לתופעה הזו קוראים אפקט פרוטאוס.
אפקט פרוטאוס מתאר את האופן שבו הדמות שאנחנו נכנסים לנעליה, לפעמים ממשית ולפעמים וירטואלית, משפיעה על האופן שבו אנחנו תופסים את עצמנו. השם, כמובן, מגיע מאותו אל יווני מחליף־צורות, ומרמז על הגמישות של המוח שלנו. כשאדם מגלם דמות חזקה, דומיננטית או בטוחה
בעצמה, הוא נוטה לפעול בהתאם. וכשהדמות פגיעה או חלשה יותר, גם ההתנהגות משתנה.
הסיבה לכך פשוטה למדי. המוח שלנו בונה סיפור מהמידע שמגיע אליו דרך החושים. גם אם אנחנו יודעים היטב ש”זו רק דמות”, הקלט החושי משפיע. לכן, כשעובדים למשל עם אווטאר וירטואלי המנהיג קבוצה ונראה ונע כמו גוף אנושי, או כשמציבים תלמיד בתפקיד חדש ומשמעותי, המוח מתייחס לכך ברצינות. הביטחון עולה, היוזמה מתרחבת והקול האישי מתחזק.
במחקר יישומי שערכו בנקאו, גרוטן וסלוטר (2018) נבחן אפקט פרוטאוס בהקשר חינוכי באמצעות סביבה של מציאות מדומה. המשתתפים גילמו אווטאר של אלברט איינשטיין, כאשר תנועות גופם סונכרנו עם הדמות הווירטואלית. לאחר ההתנסות נמדדו ביצועיהם במשימות קוגניטיביות מורכבות. הממצאים הצביעו על שיפור מובהק בביצועים, בביטחון העצמי ובתפיסת היכולת האינטלקטואלית, בהשוואה לקבוצת ביקורת שגילמה דמות ניטרלית. המחקר מדגים כיצד אימוץ זהות של דמות הנתפסת כבעלת סמכות ויכולת מפעיל מנגנון של שינוי תודעתי והתנהגותי, גם כאשר הלומדים מודעים לכך שמדובר בדמות וירטואלית בלבד.
מה שיפה במיוחד הוא שאפקט פרוטאוס אינו שמור רק למציאות מדומה, למסכים או לטכנולוגיות מתוחכמות. הוא מתרחש גם במרחבים של למידה יומיומיים. בכל פעם שתלמיד מקבל הזדמנות לפעול מתוך זהות פעילה כלשהי, משהו בו מתחיל לזוז. לעיתים, מספיק רק להחליף תפקיד כדי לאפשר שינוי
התנהגותי, או כדי לשים לב לפרטים שנעלמו מעינינו קודם.
כך, למשל, תואר תלמיד שקיבל תפקיד של חוקר ואוסף נתונים. הוא שאל שאלות, צילם והציג ממצאים ומסקנות בפני הכיתה. גם אם בתחילה לא ראה עצמו תלמיד מוביל, עצם ההצבה בתפקיד גרמה לו לפעול בביטחון, לקחת אחריות ולהאמין שיש לו קול והשפעה.
דוגמאות כאלה חוזרות על עצמן בהקשרים מגוונים. חשבו על תלמידה שנטלה על עצמה תפקיד של עורכת בעיתון כיתתי. היא החלה לנסח הערות מדויקות, לשאול שאלות עומק ולהוביל תהליכי שכתוב, לא משום שלימדו אותה טכניקה חדשה, אלא משום שהתפקיד דרש ממנה לראות את עצמה כסמכות מקצועית. בכיתה אחרת, תלמידים שפעלו כצוות יועצים לעיצוב מבואת הכניסה למבנה בית הספר והציגו המלצות בפני הנהלתו, דיברו בביטחון, נימקו עמדות, לאחר שהעמיקו בסוגיה, והקשיבו זה לזה באופן שונה לגמרי מהשיח הרגיל בכיתה.
במובן הזה, אפקט פרוטאוס מזכיר לנו שתפקידים אינם "קישוט פדגוגי", אלא עשויים להוות מנוע לשינוי תודעתי. כשאנחנו מאפשרים לתלמידים להתנסות בזהויות מגוונות, אנחנו לא רק מגוונים את ההוראה, אלא פותחים עבורם אפשרות לראות את עצמם אחרת. ואולי זה החיבור העמוק ביותר בין פרוטאוס המיתולוגי לבין הכיתה של היום: ההבנה שזהות היא דבר גמיש. לעיתים שינוי קטן בתפקיד יוצר שינוי גדול בלמידה.