אתגרי מערכת החינוך והזדמנות למפגש בין-תרבותי

מערכת החינוך בישראל ניצבת מול מציאות מורכבת. מצד אחד, מחסור במורים בבתי הספר בחברה היהודית, ומצד שני עודף מורים מוסמכים במערכת בתי הספר הערבית. בתוך המתח הזה, התנסות מעשית בין-תרבותית, במסגרתה סטודנטים ערבים להוראה מבצעים את הכשרתם בבתי ספר יהודיים, עשויה להוות לא רק פתרון נקודתי, אלא גם הזדמנות ללמידה הדדית ולחיזוק שותפות חברתית.

מה מלמד המחקר? תרומה מקצועית, אישית ותרבותית

במחקר שבו הייתי שותפה לפני ה-7 באוקטובר, בחנו את החוויה של קבוצת סטודנטים ערבים שביצעו התנסות מעשית בבתי ספר יהודיים. הממצאים הצביעו על כך שההתנסות תרמה לחיזוק ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות מקצועית, לשיפור מיומנויות הוראה בין-תרבותיות ולהרחבת ההיכרות עם תרבות יהודית ושפה עברית. עבור חלק מהמשתתפים, החששות הראשוניים מפני דחייה או חוסר קבלה התחלפו בתחושת שייכות מעצימה, בעיקר כאשר התקיימו תנאים תומכים כמו הנהלה וצוות חינוכי מחויבים ומנטורית-מנחה פדגוגית מהחברה היהודית ששימשה כמתווכת תרבותית. יש גם עדויות לכך שהחוויה פתחה בפני הסטודנטים אפשרויות תעסוקה חדשות, אם כי ברור שהשינוי אינו מוחלט ותלוי בגורמים נוספים.

נוסף על כך, קיימת יוזמה לשילוב מורים יהודים בבתי ספר בחברה הערבית, בעיקר בתחום הוראת העברית לתלמידים דוברי ערבית. יוזמות אלו, שהחלו לפני ה-7 באוקטובר, מדגימות את הפוטנציאל של מפגשים בין-תרבותיים להרחבת היכרות עם השפה והתרבות ולהגברת שיתופי פעולה חינוכיים (ראו קשור לסרטון: המורים היהודים שמלמדים ביישובים ערביים )

מה נדרש להצלחה? תשתית מוסדית ומדיניות מגבה

חשוב לומר, התנסות מעשית כזו איננה פתרון קסם. החיבור בין שתי החברות כיום עשוי להיות מורכב יותר, אך זה אינו מפחית מחשיבות הניסיון. הצלחתה לאורך זמן תלויה בתשתית מוסדית תומכת שמאפשרת קבלה אמיתית, בהכשרת מנטורים-מנחים פדגוגיים לתיווך תרבותי ובמדיניות שמגבה את התהליך. במציאות זו, המעטפת צריכה להיות מסוגלת להתמודד גם עם המרחבים הכואבים והסגורים. בלעדיהם, היוזמה עשויה להיתקל בקשיים, ליצור תחושת תסכול והחמצה ואף להעמיק פערים קיימים.

תרומתה אפשרית של רשתות החינוך: ממפגש חד-פעמי לתהליך מערכתי

אם נבקש לקדם מערכת חינוך שמטפחת שותפות ואחריות הדדית, רשתות חינוך ארציות עשויות למלא תפקיד משמעותי. מעבר לפתיחת דלתות לבתי ספר כאתרי התנסות מעשית, רשת יכולה להציע מעטפת שמחברת בין ההתנסות לבין ההקשר הרחב של עבודת המנהל והמורה. לדוגמה, יצירת קהילות למידה למנהלים ומורים בבתי ספר מארחים בשיתוף עם המוסד האקדמי המכשיר ופרחי ההוראה, פיתוח מודלים לשיח ושתופי פעולה בין צוותים יהודיים וערביים כמו גם בין אקדמיה ושדה והנגשת תובנות מהשטח לכלל בתי הספר ברשת ומחוצה לה. בנוסף, הרשת תוך שתוף פעולה עם אקדמיה יכולים להוביל תהליכי מדידה והערכה שיבחנו לא רק את ההיבט הפדגוגי אלא גם את ההשפעה על תחושת השייכות, השותפות והאמון המתפתח בין קבוצות. צעדים כאלה עשויים להפוך את ההתנסות המעשית ממפגש חד-פעמי למהלך מתמשך שמייצר ערך לכל המעורבים ובפרט למערכת ולפרחי ההוראה.

המפגש הבין-תרבותי כתהליך לשינוי חברתי

לסיכום, חינוך עשוי להיות מנוע לשינוי חברתי, אך שינוי כזה דורש תכנון, מחויבות ארגונית, מוסדית וערכית והבנה שהמפגש בין תרבויות הוא תהליך מורכב ויש בו עליות ומורדות. במציאות זו, למנהלי בתי הספר יש תפקיד קריטי. הם יכולים להפוך את ההתנסות ממטלה נקודתית לחלק מתרבות בית הספר, באמצעות יצירת מרחב פתוח לשיח, שיתוף פעולה עם האקדמיה והובלת תהליכי למידה צוותיים. התנסות מעשית בין-תרבותית אינה פתרון לכל האתגרים, אך היא יכולה להיות צעד משמעותי בכיוון של מערכת חינוך שמחברת ולא מפרידה.

קצרצר זה מתבסס על המאמר:

Haifaa Majadly, Abigail Adin-Surkis & Nitza Davidovitch (17 Nov 2025): Arab Preservice Teachers’ Practicum in Jewish Schools: Socialization and Professionalization, The Teacher Educator, DOI: 10.1080/08878730.2025.2585579 To link to this article: https://doi.org/10.1080/08878730.2025.2585579