בקצרה: זוהי גישה ייחודית ללמידת מבוגרים, המכירה בכך שמבוגרים לומדים בצורה שונה מילדים ונוער. כנשות ואנשי חינוך, אנו מתמקדים בפדגוגיה בדגש על תורות החינוך של ילדים ונוער וכאן למעשה מאירים זרקור על למידה אחרת – למידת מבוגרים (צוותים, מנהלים ובכלל).
קצת היסטוריה: המונח נטבע במאה ה-19 על ידי אלכסנדר קאפ, אך את הגישה המודרנית פיתח מלקולם נואלס – מחנך אמריקאי שזיהה את המאפיינים הייחודיים של הלומד הבוגר.
6 עקרונות מרכזיים של הלומד הבוגר:
- צורך לדעת – הלומד חייב להבין למה כדאי / צריך ללמוד נושא מסוים
- תפיסה עצמית – הלומד לוקח אחריות על הלמידה שלו ומכוון את עצמו
- ניסיון חיים – משתמש במאגר הניסיון והחוויות שלו כמשאב למידה
- נכונות ללמוד – מוכן ללמוד כשזה רלוונטי לתפקידים חדשים בחיים
- מיקוד במעשי – מתמקד בפתרון בעיות ויישום ידע בפועל
- מוטיבציה פנימית – המניע העיקרי בא מבפנים ולא מגורמים חיצוניים
איך זה עובד בפועל?
התהליך כולל: הכנת הלומדים, יצירת אקלים של אמון, תכנון משותף של מנחה ולומדים, מיפוי צרכים, הצבת יעדים, עיצוב תוכנית למידה, פעילויות למידה חקרניות והערכה משותפת.
למה זה חשוב היום?
- בעידן של כלכלת הידע – חיוני לגבש חשיבה יצירתית וחדשנית
- בעידן הדיגיטלי – עוזר לפתח חשיבה ביקורתית
- בהכשרות מקצועיות – מתאים במיוחד לשוק התעסוקה המשתנה
בעולם ובארץ: הגישה פופולרית במדינות רבות. באירופה יש דגש חברתי יותר, בארה"ב דגש אינדיבידואלי.
בישראל המודעות וההבנה של הגישה הולכת וצוברת תאוצה (מצ"ב קישור לספרון קצר שיצא בנושא).
שינוי בתפיסה: היום האנדרגוגיה נתפסת כמתאימה לא רק למבוגרים אלא גם לנוער וילדים – בזכות הדגש על למידה פעילה ומעורבות.