משפחה, כיחידה חברתית, מהווה אבן יסוד בחברה הישראלית. בעבר, המושג "משפחה" נתפס בעיקר כקבוצה גרעינית הכוללת הורים וילדיהם, ולעיתים אף הורחב לכלול גם סבים, סבתות ובני משפחה קרובים נוספים. עם זאת, המציאות החברתית והתרבותית בישראל השתנתה באופן דרמטי, במיוחד בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" אשר פרצה בחודש אוקטובר 2023. אירועי המלחמה הובילו להרחבת המושג "משפחה" ולהבנתו כקהילה רחבה יותר, הרואה את החברים בה ומספקת תמיכה וערבות הדדית.
במהלך המלחמה, מאות אלפי ישראלים, תושבי הדרום והצפון, נאלצו לעזוב את בתיהם בשל המצב הביטחוני. הפינוי ההמוני פיזר קהילות שלמות ברחבי הארץ, וכתוצאה מכך החיים המשותפים שהיוו את ליבת הקיבוץ, היישוב או העיר, התערערו. משפחות שלמות נקלעו למציאות חדשה של חוסר ודאות, אובדן ושינויים דרמטיים בשגרת החיים. בתוך מציאות זו התחדדה ההבנה שמשפחה אינה רק המסגרת הגרעינית, אלא מערכת רחבה של קשרים חברתיים. הקהילה המקומית, הקיבוץ, היישוב ואף המדינה כולה הפכו למעין משפחה מורחבת, המספקת תמיכה רגשית, כלכלית וחברתית לחבריה. בכך באו לידי ביטוי ערכים של עזרה הדדית, סולידריות ואחריות משותפת, אשר חיזקו את החוסן החברתי של החברה הישראלית גם בתקופות קשות.
התגייסות זו באה לידי ביטוי ביוזמות רבות ומגוונות. אחד ההיבטים הבולטים של הסיוע היה בתחום הדיור והאירוח. חברות פרטיות, עמותות, קיבוצים ומתנדבים חברו יחד כדי לספק קורת גג למשפחות המפונות. כך, לדוגמה, חברת מובילאיי תרמה חמישה מיליון שקלים לארגונים ללא כוונת רווח, במטרה לסייע במציאת מקומות לינה, לספק מזון, תרופות וציוד חיוני. קיבוץ משמר העמק פתח שעריו לחברי קיבוץ נחל עוז ואפשר להם לקיים שגרה משפחתית וקהילתית בתוך הקיבוץ. חברת אנבידיה סייעה באמצעות גיוס כספים, מתן בונוס מיוחד לעובדיה הישראלים ותמיכה כלכלית ונפשית למפונים. בנוסף, החברה הובילה קמפיין עולמי להכפלת תרומות העובדים וערכה מפגן תמיכה לשחרורו של אבינתן אור, אחד מעובדיה שנחטף. במקביל, הוקמו חמ"לים (חדרי מצב) מיוחדים לסיוע למשפחות שלא זכו לתמיכה מגורמים ממשלתיים או ארגוניים, ואלו פעלו לאיתור מקומות אירוח, גיוס תרומות ורכישת ציוד בסיסי. הם אף תיאמו בין משפחות מפונות לבין מארחים פרטיים, בתי מלון, דירות שהתפנו וקיבוצים שפתחו את שעריהם.
לא רק ארגונים ומוסדות נרתמו למשימה, אלא גם יחידים וקבוצות אזרחיות, שהתאגדו לספק מזון, ביגוד וציוד חיוני לחיילים ולמשפחותיהם. קבוצות מתנדבים ארגנו הסעות, תמיכה נפשית ופעילויות לילדים, במטרה להקל על המשפחות בהתמודדותן עם המצב הקשה. פעולות אלו חיזקו את התחושה שהחברה הישראלית פועלת כיחידה אחת, שבה כל פרט נחשב וזוכה לתמיכה ועזרה בעת הצורך.
תחושת המשפחתיות הרחבה קיבלה משנה תוקף גם בזירה הבינלאומית. התגייסות העולם לטובת ישראל במהלך המלחמה המחישה כי מושג המשפחה חורג מגבולות המדינה והקשרים האישיים. קהילות וארגונים רבים ברחבי העולם נרתמו לסייע, בין אם באמצעות גיוס תרומות, משלוח ציוד חיוני, ארגון עצרות תמיכה או הפעלת מערכי סיוע לפליטים ולמשפחות שנפגעו. הסולידריות הבינלאומית הוכיחה כי בעתות משבר, קשרים של ערבות הדדית ואחריות משותפת מתרחבים הרבה מעבר לגבולות המדינה. תחושת השייכות והמחויבות שגילו אנשים רבים ברחבי העולם כלפי החברה הישראלית חיזקה את ההבנה שמשפחה אינה רק יחידה ביולוגית או קהילתית מצומצמת, אלא רשת רחבה של תמיכה וסיוע, הנעה מתוך ערכים של אכפתיות וסולידריות.
דווקא מתוך המציאות המורכבת, ניתן לראות כיצד ההתגייסות החברתית, הן מצד ארגונים והן מצד יחידים, הדגישה את תחושת המשפחתיות הרחבה בחברה הישראלית. הערכים של עזרה הדדית, סולידריות ואחריות משותפת באו לידי ביטוי במלוא עוצמתם, והוכיחו את חוסנה של החברה הישראלית גם בזמנים של משבר. ההבנה שהחברה הישראלית מתפקדת כמשפחה מורחבת מחזקת את ההרגשה שכל פרט בחברה אינו לבד, אלא מוקף ברשת תמיכה רחבה. המשפחתיות הרחבה אמנם מתעצמת במצבי חירום, אך מהווה מרכיב מהותי בזהות הישראלית, המתבטא גם בימים רגילים. תרבות ההתנדבות, הערבות ההדדית והנכונות להושיט יד – כל אלה הם חלק בלתי נפרד מה- DNA של החברה הישראלית.
מחקרים שנערכו בעקבות המלחמה מאששים תופעה זו וממחישים כיצד החברה הישראלית התגבשה כמשפחה מורחבת. מחקרם של פרופ' שאול קמחי ועמיתיו מצביע על ירידה ברמות החוסן האישי לצד התחזקות החוסן הקהילתי והלאומי, תוך הדגשת חשיבות הקשרים החברתיים כמנגנון תמיכה קריטי. המסקנה המרכזית היא שבזמן שהמשפחה הגרעינית לבדה אינה מספיקה, קהילות שלמות—שכנים, יישובים, תנועות נוער וארגונים אזרחיים—תפקדו כמשפחה מורחבת, המספקת תמיכה רגשית, כלכלית וחברתית. המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) מצא כי לצד ירידה בתחושת הביטחון האישי, ניכרת עלייה משמעותית בביטויי סולידריות וערבות הדדית. אזרחים רבים נרתמו לעזרה, משפחות פתחו את בתיהן למפונים, והתארגנויות פרטיות דאגו למזון, ציוד ותמיכה נפשית. תופעות אלו מאששות את התפיסה שהמשפחה הישראלית היא מעבר לקשר ביולוגי—היא מערכת חברתית רחבה המופעלת בעתות מצוקה כדי לשמר תחושת שייכות וביטחון.
דווקא ביום המשפחה, זהו זמן לעצור ולהבין שמשפחה אינה רק הורים וילדים, אלא מעגל רחב יותר של אנשים המלווים ותומכים זה בזה. ההבנה שמשפחה היא רשת חברתית רחבה הפועלת מתוך סולידריות וערבות הדדית, מעניקה משמעות עמוקה יותר ליום זה ומזמינה אותנו להמשיך ולטפח את תחושת השייכות והאחריות הקולקטיבית בחברה הישראלית.
