אחרי תקופה ארוכה של למידה מרחוק, חוזרים לכיתות.
חוזרים ללוח, לחוברות, לדינמיקה המוכרת.
בזמן הלמידה מהבית התרגלנו לעבוד עם מחשבים, כלים דיגיטליים, יצירה מהירה וגמישות. ועכשיו חוזרים לכיתה וכאילו השארנו את כל זה מאחור. כאילו הטכנולוגיה שייכת רק ללמידה מרחוק.
אפשר לומר שמשהו דומה כבר קרה לנו אחרי תקופת הקורונה.
אני רוצה לשתף שני כלים פשוטים, לא “לימודיים” בהגדרה,
אבל כאלה שיכולים לשנות לגמרי את מה שקורה בתוך הכיתה. שניהם מבוססים על computer vision; כלומר משתמש במצלמה של מחשב כדי ליצור אינטרקציה עם המשחק.
בשלב ראשון מוזמנים פשוט לשחק, להשתחרר עם התלמידים. להכניס תנועה, סקרנות, חוויה.
- משחק שמאפשר ליצור מוזיקה עם הגוף, דרך מצלמת המחשב: https://www.funwithcomputervision.com/demo5/
- משחק הדינו המוכר של “אין אינטרנט” שכל תלמיד בטח פגש בזמן הלמידה מרחוק, אבל הפעם עם דרישה לקפוץ קפיצה אמיתית מול המצלמה כדי לגרום לדינו לעבור את המכשולים: https://ai.studio/apps/bundled/dino_jump?fullscreenApplet=true
בשלב מאוחר יותר, נשאל את עצמנו אם כדאי ואיך ניתן לשלב טכנולוגיה כזו בשגרה. איך משלבים לאורך זמן? איך זה הופך לחלק מהלמידה, ולא לרגע חד-פעמי של “כיף”?