בימים אלו אנו עומדים שוב בפני אתגר קיומי על מדינת ישראל. בעוד שלוחמינו נלחמים על בטחון המדינה, שאר התושבים מסתגרים במרחבים המוגנים. המרחב המוגן שומר עלינו פיזית מפני הטילים בזמן שהנפש והתחושות הפנימיות חשופות לגמרי. במאמר זה אציג סוגי התנהגויות בזמן לחץ, איך הן באות לידי ביטוי ,איזה רגש זה מפעיל וטיפ להתמודדות במצבי לחץ וחרדה. בעוד שילדים צעירים מחפשים קירבה פיזית, מתבגרים חווים את הממ"ד כזירה של קונפליקט פנימי בין חרדה לצורך בהפגנת כוח.

אצל ילדים קטנים נראה התנהגויות כגון:

נסיגה : חזרה להרגלי ינקות (מוצץ, הרטבה).

היצמדות: קושי בפרידה מההורה אפילו לרגע.

התפרצויות: בכי, צעקות ותנועתיות יתר.

ואילו אצל מתבגרים בגילאי 12-18 (ואפילו גילאים קצת יותר צעירים) נראה התנהגויות כגון:

ציניות וזלזול במציאות, ההתנהגות שנראה: בדיחות שחורות, זלזול בהנחיות, סירוב להיכנס לממ"ד בזמן או איטיות מכוונת. ביטויים כגון: "גם ככה כולנו נמות", "מה שאלוהים יחליט זה מה שיהיה" וכו'….

הרגש: מנגנון הגנה של הכחשה. המתבגר מנסה להוכיח לעצמו ולסביבה שהוא מעל זה, שיש לו חוסן והוא לא מפחד, זאת כדי לא להרגיש את הפחד המשתק.

הסתגרות טכנולוגית קיצונית: צלילה לתוך הטלפון, הרכבת אוזניות עם מוזיקה רועשת והתעלמות מוחלטת מהסובבים בממ"ד. דבר הדומה לילד עם קפוצ'ון בזמן השיעור. התנתקות מהסביבה.

הרגש: ניסיון לייצר מרחב שליטה פרטי. בתוך הממ"ד הצפוף, הטלפון הוא הדרך היחידה שלהם "לצאת" החוצה ולשמור על אוטונומיה.

חשיפת יתר למידע :צפייה בלתי פוסקת בסרטוני גרפיים ברשתות החברתיות ושיתוף שמועות. פעמים נשמע את הילדים מדווחים לנו דיווחים שעדיין לא נשמעו בחדשות. את האינפורמציה הם מוציאים מהטלגרם, האינסטגרם ו"מסר"ן שמועתי". את השמועה הם מגדילים/משנים ומעבירים הלאה בביטחון רב עד שזה נשמע אמין.

הרגש: צורך במוחשיות. הם מנסים לשלוט באיום דרך ידע, אך בפועל זה מגביר את הצפת המערכת העצבית.

הצפה היא מצב שבו גירוי חיצוני כמו אזעקה או פיצוץ או גירוי פנימי מחשבה קטסטרופלית נתפס על ידי המוח כאיום קיומי מיידי. במצב זה, המערכת הלימבית המוח הרגשי חוטף את הניהול מהקליפה הפרה-פרונטלית המוח החושב/הלוגי . בזמן הזה הרגש עובד שעות נוספות בזמן שהמח הלוגי יצא "לשיפוצים".

תוקפנות מילולית כלפי ההורים: נשמע משפטים כגון: "עזבו אותי", "אתם סתם לחוצים", ויכוחים על המרחב האישי. " צפוף לי" אני לא יכול/ה שנוגעים בי" " הרגליים שלך מפריעות לי" וכו….

הרגש: ביטוי של תסכול על אובדן החופש והפרטיות.

אז מה מומלץ לעשות בזמן שהילדים שלנו לא מווסתים רגשית?

עם ילדים צעירים תפקיד ההורה להיות ווסת

תנו לילד מגע, חיבוק חם, ליטוף, יד (כל ילד ומה שמרגיע אותו), ריח מוכר כגון: שמיכה אהובה, בובה, חיתול (כל דבר שביום יום הילד/ה אוהבים להחזיק לפני שינה או ברגעי בכי) שמרו על קול רגוע ומלטף ואל תכנעו לסטרס ולצעקות.

משחוק: הפכו את הילדים לפרואקטיביים בממ"ד ע"י משימות קטנות. לדוגמה: מצאו פריטים בצבעים שונים, בצעו תנועות מצחיקות עם הגוף וכו…

עם מתבגרים יש לנהוג "כשותפים"

דברו אליהם בגובה העיניים ולא כאל ילדים קטנים. במקום "תעזוב כבר את הטלפון" אמרו " אני רואה שקשה לך עם הצפיפות, זה באמת מעצבן, האמת שגם אני מרגיש כך. יש משהו שתרצה לראות יחד? אולי משהו מצחיק?"

האצילו עליהם סמכויות, תפקיד משמעותי שהם יוכלו לעמוד בו. לדוגמה: את/ה אחראי/ת על עדכוני פיקוד העורף" " את/אתה אחראי/ת על בניית פליליסט משפחתי לממ"ד. את/ה אחראי/ת להביא חידונים/ משחק (אליאס/שם קוד וכו).

באמצעות פעולות אלו אתם מעבירים את הילד/ה ממצב של "קורבן" למצב של " מנהל אירוע"

קבעו עם הילד/ה זמן מסך מבוקר מתוך הבנה כנה שהטלפון הוא חבל ההצלה שלהם. אל תמנעו מהם להשתמש בו, אך הגדירו יחד איתם הסכמות כגון: "מידי פעם תרים את המבט ותראה שאתה איתנו. שתף/י אותנו בדברים מעניינים וכו'"…

נרמלו את הפחד מבלי להביך. פעמים המתבגרים מוצאים את הפחד כמביך ולכן הם ידגישו שהם לא מפחדים. אמרו להם " זה מצב נורמלי והגיוני שהדופק עולה בזמן אזעקה, גם לי זה קורה" "איך נבהלתי מהאזעקה, זה די מפחיד"… (אל תהיו רשמיים בשיחה, תקלילו אותה)

במקרה של ילדים/ מתבגרים סקרנים במיוחד, אפשר להשתמש בפסיכו חינוך ולהסביר להם איך המערכת הלימבית פועלת בזמן סטרס.

כאשר האמיגדלה (מרכז זיהוי האיומים במוח) מזהה סכנה, היא מפעילה את ציר ה-HPA (היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל). התוצאה היא הפרשה מאסיבית של הורמוני דחק:

האדרנלין והנוירואדרנלין מעלים דופק, לחץ דם וקצב נשימה כדי להכין את השרירים לפעולה.

ואילו הקורטיזול משחרר סוכר לדם לצורך אנרגיה זמינה ומדכא מערכות "לא חיוניות" כרגע (כמו עיכול, מערכת חיסון וחשיבה לוגית).

כאשר המערכת מוצפת, היא יוצאת מ"חלון העוררות" (הטווח שבו אנו מתפקדים ומעבדים מידע) לאחד משני קטבים:

עוררות זוהי הפעלה של המערכת הסימפתטית.

בממ"ד: נראה דופק מהיר, הזעה, רעידות, צעקות, חוסר שקט מוטורי (ילד שרץ במעגלים) או תוקפנות. משמעות הדבר שהגוף מנסה לפרוק את האנרגיה ההישרדותית שהצטברה בו.

תת עוררות הפעלה של המערכת הפארא-סימפתטית

בממ"ד: "נראה ניתוק מבט מזוגג, חוסר תגובה לקריאת השם, תחושת נימול או עייפות פתאומית וקיצונית. משמעות הדבר שהמוח קבע שהאיום גדול מכדי להילחם בו, ולכן הוא "מכבה את המערכות" כדי להגן על הנפש מכאב.

טיפים להתמודדות עם לחץ /חרדה בממ"ד לכל גיל.בקשו מהילד/המתבגר/המבוגר להגיד את הדברים הבאים.

• 5 דברים שהוא רואה
• 4 דברים שהוא יכול לגעת בהם
• 3 קולות שהוא שומע
• 2 ריחות שהוא מריח
• 1 דבר טוב שקרה היום

באמצעות משימות אלו אתם מוציאים את המח הלוגי "משיפוצים " ומרגיעים את המח הרגשי

התפקיד שלכם בממ"ד אינו "לתקן" את הרגש של הילד, אלא להכיל אותו. בין אם מדובר בילד שבוכה ובין אם במתבגר שמסתגר בתוך הטלפון – שניהם מבטאים מצוקה. ככל שאתם, תשארו רגועים בעצמכם, כך הממ"ד יהפוך מחדר של פחד למקום של צמיחה משפחתית.

שימים עלו יעברו עלינו במהרה ובקלות.