בתקופה כה מורכבת של מלחמת "חרבות ברזל", הארוכה ביותר שידענו, כשהחברה הישראלית מתמודדת עם אתגרים קיומיים, עולה שאלה מכרעת: מה התפקיד שלנו נשות ואנשי החינוך בתהליך השיקום הלאומי?

"ההיסטוריה לא חוזרת על עצמה, אבל היא מתחרזת" כתב מארק טווין. ואכן חשוב לנסות למצוא את החרוז המתאים מההיסטוריה כדי להבין מה ניתן לעשות כעת בתקופה כה מאתגרת, ומהו באמת תפקידנו בחינוך.

בחינת מדינות שעברו מלחמות קיומיות (מלחמות אשר משפיעות על כל אזרחי המדינה ומערערות תחושת ביטחון אישית) מגלה תבנית מעודדת – חינוך הינו כוח מניע מרכזי בשיקום החברה. והוא הצליח לעשות עבודה נהדרת במדינות שונות, בתקופות שונות ובהחלט מאפשר לכולנו מעין קריאת כיוון לנקוט פעולה.

לקחים מהעבר – השראה לעתיד

בספר "חינוך אחרי מלחמה" עליו מבוסס מאמר זה, נבחנו מספר מדינות שחוו מלחמות עוצמתיות ונבחן תפקיד החינוך בתהליכי השיקום שעברו.

יפן שלאחר מלחמת העולם השנייה עברה מהפכה חינוכית מקיפה. במקום הלאומנות והמיליטריזם, נבנתה מערכת המבוססת על ערכים דמוקרטיים, חשיבה ביקורתית וחינוך שוויוני. התוצאות? "הנס הכלכלי היפני" שהפך את המדינה ההרוסה לכוח עולמי תוך עשורים.

בריטניה ההרוסה של 1945 בחרה בחוק חינוך מהפכני, שהנהיג חינוך חובה עד גיל 15 ומערכת תלת-מסלולית. הרפורמה הזו סייעה לצמצם פערים עמוקים ולבנות חברה בריטית מודרנית יותר.

ומה אצלנו? ישראל עצמה, לאחר מלחמת יום כיפור, יישמה רפורמות משמעותיות: הרחבת חינוך החובה, ביטול מבחני המיון והקמת תוכניות כמו של"ח ופר"ח – תוכניות שעדיין פועלות ומשפיעות על החברה הישראלית.

המכנה המשותף ברור: בכל המקרים, החינוך שימש כקטר מרכזי לשיקום החברה ויציאתה ממשבר.

אז החריזה מהעבר ברורה, ומבחינתנו חשוב להבין – מה קורה עכשיו?  התשובה כמי שעוסקים בחינוך ברורה – האחריות היא שלנו והיכולת לשינוי קיימת.

השיקום בידיים של כולנו

נשות ואנשי חינוך עומדים כעת בנקודת מפתח היסטורית. המציאות המשתנה דורשת מערכת חינוך שתהיה רלוונטית, מרפאת ומחזקת. לא מספיק לחזור ל"שגרה הישנה" – זה הזמן ליצור מחדש.

מה אפשר לעשות כבר עכשיו?

יש המון מה לעשות – דברים שעבדו בעבר וכאלה המתאימים לתקופה שלנו.

• ניתן להתמקד בפיתוח משמעות אישית וחברתית – לעזור לתלמידים להבין לא רק מי הם רוצים להיות, אלא גם מה העולם צריך מהם.

• ליצור קהילות חינוכיות שמחברות ומייצרות שייכות ושפה משותפת.

• לפתח מיזמים המחברים למדינה ולסביבה, לחבר את הנוער לסביבה ולאפשר לו להשפיע על המרחב הציבורי שבו הוא גדל.

• ואולי הקריטי ביותר: ללמוד מהקשר – לחבר את תוכניות הלימודים לכאן ולעכשיו ולאפשר לנוער להבין הקשר ולשתף בחוויה.

ובעיקר בעיקר להבין שצמצום פערים חברתיים הוא המשימה המרכזית. המלחמה חשפה את הפערים העמוקים בחברה הישראלית. רק חינוך איכותי ונגיש לכולם יכול לרפא את הקרעים הללו.

החרוז של התקווה

החרוז שלנו יכול להיות חרוז של תקווה, שיקום וצמיחה. אתם, נשות ואנשי החינוך, אתם הכותבים את השורות הבאות של הסיפור הישראלי.

בפתחה של שנת לימודים חדשה, מאמר קצר זה הוא בעיקר קריאה לפעולה – לקדם שיח מעצים בבתי הספר, להתמקד ברעיונות הגדולים, בערכים המחזקים את החברה ואת האדם, לחזק את השייכות ולקדם את המרחב הציבורי.

הזמן לפעולה הוא עכשיו. החברה הישראלית זקוקה לכם. שנה טובה ומבריאה!