השנה התחילה עם רגשות מעורבים.
מצד אחד, התחלנו באיחור בגלל השביתה – וזה היה כיף, כי עוד קצת חופש.
מצד שני, ההשלכות של להתחיל מאוחר קצת הלחיצו.
וכשהתחלנו באמת, כשהגענו לבית הספר, הייתה תחושה שונה. אותם פרצופים מוכרים, אותו בית ספר – אבל בכל זאת, משהו הרגיש חדש. הייתה תחושה באוויר שכיתה י״א זה כבר רציני, אבל גם מרגש.
השנה הייתה מאתגרת, עם אינספור מכשולים – החל ממלחמה מתמשכת, לחות'ים, ואז לשריפות, וכמובן איך אפשר לשכוח את הבגרויות וכל הלחץ שבא איתן. אבל בין מכשול למכשול, הצלחתי – לגדול, ללמוד, והכי חשוב להנות.
ובזכות כל הקושי הזה, ההישגים שלי השנה היו הרבה מעבר לציונים (למרות שגם שם הייתה לא מעט השקעה).
הצלחתי לעזור: הקמתי התנדבויות לזכר חיילים, פעלתי למען נפגעי השריפות וניסיתי לעזור בכל מקום שהיה צריך.
אבל גם – הצלחתי להבין מתי לעצור, מתי לתת גז, ולמדתי לא לשכוח את עצמי בתוך כל הדבר הזה.
גיליתי שגם כשמרגישים שהכול עמוס ומפחיד, תמיד אפשר לפנות מקום למה שבאמת חשוב – חברים, משפחה, רגעים קטנים של צחוק בשיעור, או סתם טיול עם מוזיקה טובה באוזניות.
ולמרות שבתוכי היו רגעים שפשוט קיוויתי שהשנה הזו תעבור, ותעבור בשקט – היא הייתה הכול חוץ משקטה. אבל להפתעתי, אני מסיימת אותה בתחושה טובה. גאה, מרוצה, אפילו קצת מאושרת.
עייפה? בטח. אבל מרגישה שניצלתי כל רגע.
מאחלת לעצמי ולכולם קיץ של חופש אמיתי – חופש רגוע, שקט, עם אוויר לנשימה, והכי חשוב – שגם החטופים יצאו איתנו ביחד לחופש.
